הגידול של מאובן חי – ולויטשיה (Welwitschia mirabilis)

הולויטשיה (Welwitschia mirabilis) היא צמח קדמוני הגדל בשטח קטן לאורך אזור החוף של האוקינוס האטלנטי בנימיביה ובדרום אנגולה. הולויטשיה היא למעשה עץ, אף על פי שהיא אינה נראית כך במבט ראשון. הצמח כולו מורכב מגזע קצר אחד ממנו צומחים 2 עלים – אלה נראים כמו שני סרטים ענקיים מסולסלים בעלי קצוות שחוקים וצחיחים. לעתים הולויטשיה נראית כמו ערימת אשפה!

הצמח שרוי באופן תמידי בתקופה של נביטה (אפילו בתקופת הפוריות) – דבר שהוא מאוד יוצא דופן בקרב צמחים.

הולויטשיה היא זן דו-ביתי ולכן דרושים שני צמחים (צמח זכרי וצמח נקבי) כדי לייצר זרע. הפרחים נמצאים באיצטרובלים (כמו אלה של עץ האורן או הציקסינים) הממוקמים בחיק העלים.

האיצטרובלים הנשיים מתפרקים עם הבשלות כדי לשחרר את הזרעים קלי הכנף, המופצים בקלות על ידיד הרוח.

הם שייכים לקבוצת הצמחים העתיקים – גנטאים Gnetophyta, הקשורים קשר הדוק ביותר לעצי המחט (Pinophyta). לגנטאים יש 3 מינים שונים מאוד כאשר מדובר במראה: הגנטניים Gnetum– ליאנה עם עלים גדולים פשוטים, שרביטן Ephedra – שיחים, והולויטשיה עצמה.

את השם ולויטשיה העניק לצמח הבוטניסט הסלובני Friedrich Welwitsch שגילה אותו ב- 1860. הולויטשיה מוטבעת על סמל המלוכה של נמיביה.

הולויטשיה מתאימה בהחלט לתנאים הקיצוניים של המדבר. היא אינה תלויה לחלוטין בירידת גשמים והיא מקבלת מספיק מים מענני הערפל המגיעים מהאוקינוס. עליך לזכור עובדה זו כאשר אתה מגדל ולויטשיה. הסיבה העיקרית לכך שגידול הולויטשיה נכשל היא כאשר משקים אותה יותר מדי והתוצאה היא שהצמח נרקב. לכן יש צורך לזרוע את הזרעים במצע של חול-וחצץ (הזרעונים צריכים להיות בקוטר של בערך 2–5 מ"מ) מפני שאצירת מים רבה מדי מהווה את המכשול הגדול ביותר לגידול. יש להשקות את הולויטשיה בזהירות רבה – ואף טוב יותר, מוטב להרטיב אותה בעדינות. הזרע נובט תוך שבוע אחד. ניתן לגדל את הצמחים גם על אדן החלון הפונה דרומה. כאשר אתה מגדל ולויטשיה, עליך להיות מאוד סבלני מפני שהצמח הזה גדל באמת באיטיות רבה – זהו דינוזאור אמיתי, אפשר לומר. אם נותנים לו מספיק אור ולא יותר מדי מים, הצמח ללא ספק יאריך ימים יותר ממך!